משקה מלך וגו׳ לאדוניהם למלך מצרים. לאדניהם מיותר. אלא כמש״כ הספורנו דהחוטאים היו משרתי השרים שהעמידו לשרת את המלך תחתיהם. והנני להוסיף דהשרים בעצמם ג״כ משמשים את המלך ביום הראשון שמעמידים אותם לשררות גבוהה הלזו. ועוד ביום הולדת או יום המלוכה וכדומה שמתקבצים שרים ומלכים לעת המשתה. אז הוא כבוד המלוכה שישרתו השרים בעצמם. ויבואר עוד לפנינו מקרא י״ג. והנה חטאת המשקה והאופה נחשב גם לאדוניהם המה השרים גם למלך מצרים: ויקצף פרעה על שני סריסיו. כעסו היה על השרים בעצמם שלא השגיחו שיהיו המשמשים כראוי. על שר המשקים ועל שר האופים. כתיב פעם שנית ועל ללמדנו כי לא היה הקצף על שניהם ביחד אלא כל אחד היה ענין בפ״ע: במשמר. לא היה העונש לישב בבית הסוהר אלא במשמר עד שיחקרו בדינם מש״ה ישבו בית שר הטבחים ולא בבור כדרך יושבי בית האסורים אשר גם יוסף היה שם כמש״כ להלן ויריצהו מן הבור: ויפקד וגו׳ אתם. העלהו מן הבור לשבת אתם. והאי אתם מיותר. והכי מיבעי את יוסף לשרת אתם. אלא אתם משמעו שיהא בצוותא להם. באשר המה היו מסתמא חכמים בטבע מעשה משקה ואפיה ויוסף היה ג״כ מצוין בזה כמש״כ במלכים בחכמת שלמה ויחכם מכל האדם וגו׳ וכלכל. ומפרשי׳ במדרש זה יוסף שהיה חכם בטבע כלכול העולם. ושרים כאלה שהיו לבדם ואין איש עמהם היה להם לצוותא בסימא חכם נעלה כמוהו. וגם וישרת אתם. מעצמו שרת אותם כדרך מדת ישראל להשפיל א״ע לפני שרי אוה״ע. ולהכיר החמלה אשר נדרשים מאד לשימוש לפי הרגלם ואין איש אחר זולתו: חלום שניהם. כבר רבו הפירושים בתיבות אלו כמבואר בפרש״י וש״מ. ונראה דמזה יצא בגמ׳ חולין דצ״ב דרשות הרבה מה רמז חלום הגפן לישראל. והכי אי׳ ברבה ובת״י גם חלום הסלים. והוא פלא היכן נרמז שנגעו ליוסף ואומתו. אלא פירשו חלום שניהם הוא ויוסף שהיה עם כל אחד בצוותא. אע״ג שהמה לא הבינו בזה מאומה אבל יוסף הבין בטוב: איש כפתרון חלומו. כפרש״י דהחלום היה כפי הפתרון ולא נתמעט בזה חכמת הפותר דאדרבה דרך הפותרים להביט מרחוק וגם כי היו מכ״מ עוד דברים כמוסים שנדרשים לחכמת הפותר כאשר יבואר: המשקה והאפה. כ״ז מיותר ללמדנו טעם על יוסף שפתר באמת החלום ממש כפי הפתרון משום שהיו המשקה והאפה והיו למלך מצרים והיו אסורים וא״כ הרי ניכר שהחלום שוה להיות הוא הפתרון. אבל אי היה חסר איזה פרט לא היה יוסף פותר בזה האופן: אשר אתו. בצוותא על כן היה לו לב רחב. ודעתו גסה לשאול מהם מדוע וגו׳: ופתר אין אתו. כדרך הנשמרים במאסר שאין מניחים אנשים זרים לשם ע״כ לא יכלו לקרוא להם פותר: הלוא לאלהים פתרונים. הודיע להם שאין חכמה זו כשארי חכמות שתלוי רק בשכל ולמוד לא כן פתרון חלומות שהוא תלוי בסגולת הנפש ולא הכל יש להם סגולה זו. ומאחר שכן הוא חכמה זו שייך לאלהי׳ המופיע על הנפש המסוגל לזה ידיעה אמתי׳ וברורה. א״כ יודע אני בי שיש לי סגולת הנפש נפלאה לזה אע״ג שלא למדתי הרבה בבתי חכמה: ספרו נא לי. כי למעשה אלקים אין חשבון ודעת עד היכן יופיע כח המסוגל לזה בשעתו: בחלומי. בעצם חלומי כמה ענינים טפלים ראיתי דבר שניכר לי לחלום אמת וצודק: כפרחת עלתה נצה. פירוש הרמב״ן כשהתחילה לפרוח תיכף עלתה נצה. ועדיין לשון עלתה נצה אינו מדויק. והכי מיבעי כפורחת הנצה. ומשום הכי ת״א אפקת לבלבין ואניצת נץ. ואם כן מפרש עלתה שעלה עָלֶיהָ פי׳ העלים וגם נצה שהנצה אבל אין מבואר לפי זה דיוק הפתרון ע״ז הפרט ונראה משמעות עלתה בעלוי מופלג. שראה שפרחי הנץ היה בעלוי יותר מהרגיל וזה היה נוגע לפתרון כאשר יבואר לפנינו: הבשילו אשכלתיה ענבים. ולא בוסר אלא ענבים גמורים ראויים ליין: ואקח את הענבים. לעיני פרעה. הייתי עוסק במעשה היין עד שנתתי לו לשתות והפתרון יבואר: זה פתרונו. החלום הוא הפתרון. ואין בו דברים רחוקים אלא לבאר הפרטים: שלשת ימים הם. הבין זה מסמיכת הפרח להנץ ולהבישול. מוכיח שהזמן יהי׳ הקרוב ביותר. וכ״כ הרמב״ן ז״ל: כמשפט הראשון אשר היית משקהו. לא משום שהוא יום הולדת וכבוד המלך שיהא השר הראשי משמש בעצמו. אלא כמשפט הראשון בעת שמנה אותך לשר המשקים. ואינו משקה בעצמו מחמת כבוד המלך. ולא מחמת אהבה להראות שחביב שימושו לפני המלך וזה הוכיח משני דברים. ממה שפרח הנץ היה בעלוי יותר מהרגיל. וממה שראה סוחט בעצמו הענבים ונותן לפניו. הבין ששימושו חביב מאד בעיני המלך עד שנהנה ממעשיו לעיניו: כי אם וגו׳. ביאר לו עד כמה תהיה האהבה עד שאם היה מזכיר אותי לטובה: והוצאתני וגו׳. מרוב חן וחסד שתמצא בעיני המלך. וכ״כ הספורנו: מן הבית הזה. לא רק מבור בית הסוהר שישוב שמה בצאת השרים ממשמרתם כמבואר להלן מ״א י״ד ויריצהו מן הבור אלא אפילו מכל הבית שאני לו לעבד: כי גנב גנבתי מארץ העברים. הסביר לו שלא יהיה בעיניו בקשה זו לעולה בשנים. חדא שהרי הוא קנוי לעבד. ואיך ימצא לב לבקש להוציאו לחירות. שנית שהרי לא בחנם יושב בבית הבור ואשמו בראשו. ע״ז אמר כי הקנין אינו בצדק: כי גנב גנבתי וגו׳. איני קנוי עפ״י שאדם מוכר עצמו. או נקנה בכבוש מלחמה. לא כן אני שגנבו אותי וא״כ אין קנינו קנין. וע״ד העול והאשם שהוטלתי ג״כ הוא בחנם: כי טוב פתר. בפרטות על כל קוץ וקוץ: אף אני בחלומי. בקרב דברי חלומות והבלים ראיתי דבר שניכר לי כי הוא צודק: סלי חורי. חררות גדולות כלשון משנה ביצה פ״ב פתין גריצין וחורי. והכי מבואר בירוש׳ שם: מכל מאכל פרעה. לבד לחם היה שם תענוגי מלכים. והוא נוגע לפתרון כאשר יבואר: מן הסל מעל ראשי. ולא כדרך העוף שנוטל המאכל מן הסל ומשליך לארץ ואוכלו משם שהוא גלוי מכל צד משא״כ בסל. או משליך הסל עם המאכל על הארץ והוא ראה כי העוף אוכל מן הסל ומעל ראשי. ויבואר הפתרון: זה פתרונו. החלום הוא הפתרון כמבואר לעיל: שלשת ימים הם. משום שראה אותם תכופים וסמוכים זה אל זה: ישא פרעה את ראשך מעליך. הגיד שלשה עונשים. הסרת הראש ויהי מוטל לארץ. והגוף יהא נתלה על העץ. ושיניחו את העוף לאכול בשר הגוף ממעל. והוא מרוב רוגז שיהיה למלך עליו עד שיהי׳ לו לנחת לראות היאך העוף מנקר בשרו. והבין כ״ז מהא שראה בסל העליון מכל מאכל פרעה לבד החרי שהוא עיקר המאכל. מזה נוכח שתהי׳ אכילת העוף לעונג פרעה. ומהא שדקדק בעל החלום שאכל מן הסל מעל ראשו ולא בארץ כדרך העוף. נוכח שיהיה ראשו מושלך בארץ. ומכ״מ לא יניחו לאכול ולנקר את הראש הגלוי להעוף אלא יהא העוף אוכל את בשר הגוף התלוי למען יתענג המלך בזה. וזהו דיוק הפתרון ואכל העוף את בשרך מעליך ולא מן הראש המוטל בארץ: יום הולדת את פרעה. עת שמחת לבו ולעשות לו עונג בכל האפשר: וישא את ראש שר המשקים ואת ראש שר האפים. להרבות שמחתו עמהם. היינו. וישב את שר המשקים וגו׳. התענג באהבתו ולהשתעשע עמו ובשימושו. וזהו כאשר פתר: ואת שר האפים תלה כאשר פתר וגו׳. התענג בתלייתו ובמאכל העוף בדיוק מצומצם: ולא זכר וגו׳. כפרש״י באותו יום והיה אפשר לחשוב שלא ראה שעת הכושר לכך. מש״ה פירש הכתוב וישכחהו. ולא שם לב לזה כלל. כי רצון ה׳ היה כך בהשגחה פרטית בעונש על שבטח על שר המשקים :
